Skip to content

השקפות אנטי מלחמתיות הן פריבילגיה לא מובנת מאליו

אפריל 11, 2012

תגובה לפוסט "רצח הוא לא אנומליה במלחמה", בבלוג "לא למות טיפש" של עידן לנדו.

ראשית עליי לפתוח ולומר שעם הטיעון המרכזי בפוסט של עידן לנדו אני דווקא מסכים לחלוטין,  אם יורשה לי לתמצת בצורה קצת מינימליסטית את הטקסט הארוך של כריס הדג'ס לכך ש"מלחמה זה די חרא". הרי זה טיעון שקשה לכל בר דעת לחלוק עליו. אובדן צלם אנוש, סבל, אכזריות ואובדן החירות הן תופעות שליליות שרק זן מאוד מסויים של אנשים לא כל כך אינטיליגנטיים מצליח למצוא בהם חן או צדדים חיוביים. אבל לא על הטיעון הזה אני רוצה לכתוב, אני רוצה לכתוב על המטא טיעון שמובא ברישא של הפוסט: אין מספיק יצירה אנטי מלחמתית בארץ וצריך שיהיה יותר.

יצירה אנטי מלחמתית לא יכולה ולא צריכה להיות מנותקת ממבט כולל על כלל הפעילות האנטי מלחמתית בארץ, אמנות אנטי מלחמתית היא אמנם פן משמעותי אך היא אינה עומדת לבדה: גם תנועות פוליטיות, ותנועות זכויות האדם שמציגות ומפרסמות את זוועות המלחמה או הבט"ש גורמות לאקלים אנטי מלחמתי בקרב כל מי שנחשף לעבודתן. אבל בניגוד לאמנות אנטי מלחמתית שאותה קצת קשה לכמת, על כמות ארגוני זכויות האדם מפורסמות סטטיסטיקות. בישראל על 7.4 מיליון תושביה יש כ-80 תנועות של זכויות אדם. ו-3 תנועות שקוראות להשתמטות מהצבא (יש גבול, אומץ לסרב ופרופיל חדש). איני כמובן טוען שארגוני זכויות אדם שקולים לארגוני סירוב, אבל שניהם מעלים לתודעה אנטי מלחמתיות, ולכן למטרת פוסט זה שתי סוגי התנועות רלוונטיות.

עידן טוען שאין מספיק יצירה אנטי מלחמתית בארץ, אבל בעיניי יש לא מעט ביקורת שאינה אמנותית שמעודדת אנטי מלחמתיות, בין אם ביקורת בינלאומית ובין אם ביקורת פנים ישראלית. המחלוקת ביני לבין עידן אני סבור מתחילה בכך שאני מניח שעידן סבור שכל המרבה הרי זה משובח, ואילו אני סבור שאקלים אנטי מלחמתי כמו כל דבר בחיים, צריך להיות קיים במידה וצריך להיות מותאם לנסיבות. דמיינו לכם שבאמצע מלחמת העולם השניה היו קמים בלונדון קבוצה של אנשי רוח שהיו מתחילים לכתוב, להופיע וליצור אמנות שהיא אנטי מלחמתית במובהק – ודמיינו לכם שההשפעה שלהם הייתה כה חזקה שזה היה מגיע לשדה הקרב.

האם חייל שקורא את ג'וזף הלר או רואה מחזה של חנוך לוין לפני היציאה לקרב יהיה חייל יותר טוב? האם חייל שהסביבה משדרת לו שהוא עומד להיכנס לתוך עולם אכזר בו הוא יעמוד מול אובדן צלם אנוש, ויותר מכך: יראו בו בארצו כפרא אדם ולא כלובש מדים שהורים מצביעים עליו לילידהם בהערצה, יהיה מלא מוטיבציה להקריב את חייו בשדה הקרב? הרי אם המלחמה אכזרית ומטופשת כמו שאומרים רוב אלו שהשתתפו בה, הדבר האחרון שתרצה לספר לחיילים שיוצאים לקרב הוא את האמת.

עם זאת, אין ספק שיש גם יתרונות באקלים אנטי מלחמתי, הוא מפעיל לחץ על ההנהגה לא לצאת למלחמות מיותרות ומעודד ערכים הומניסטיים וליברליים שללא ספק עדיפים על פני הערכים הדוגמטיים והצרים שמעודד המיליטריזם.

הפגנה של תנועת פרופיל חדש

הפגנה של תנועת פרופיל חדש

וביהנתן שיצירה ואקלים אנטי מלחמתי פוגע באפקטיביות הצבא השאלה שנשאר לשאול היא שאלה של עלות מול תועלת, האם הפגיעה באפקטיביות הלוחמים ובתודעה ציבורית שווה את היתרונות? וכאן אני חוזר להבחנה היפה שעשה עידן בין רוע הכרחי לרוע הכרחי. בעוד הצבא האמריקאי יוצא להרפתקאות בעיראק ובאפגניסטן למרות שהם רחוקים מהלוות איום קיומי על ארה"ב, ישראל אני סבור נמצאת במצב קצת שונה. וכאן אני חושב ששוב תימצא מחלוקת ביני לבין עידן, בעוד עידן כנראה מאמין שניתן למנוע את רוב או כל המלחמות באמצעים דיפולמטיים (זאת הייתה לפחות התרשמותי מקריאת התגובות) אני מאמין שכל עוד יש ניגוד אינטרסים מובנה בין ישראל לבין שכנותיה, אין שום סיבה להניח ששכנותיה של ישראל לא ישתמשו באמצעים צבאיים אלימים כדי להשיג את מבוקשם. או כמו שכתב יפה פון קלאוזוביץ "המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות."

כמובן שעל המחלוקת הזאת ניתן לשפוך אלפי עמודים של דיו וירטואלי, אבל כנראה שהערכת הסתברות על קונפליקט עתידי בהינתן שכוחה הצבאי של ישראל יהיה X או X מינוס Y כנראה קצת גדול עליי, וכנראה קצת גדול על רוב הקוראים. אשתדל להמחיש זאת בניסוי מחשבתי, אני מניח שרוב הקוראים יסכימו איתי שאם צה"ל יחליט מחר להתפרק מנשקו לא יקח יותר מכמה ימים עד שמדינת ישראל תפסיק להיות מדינה יהודית (אני גם הייתי מהמר על טבח של האוכלוסיה היהודית, אבל אני פסימיסט) . בין המצב הזה למצב הנוכחי יש ספקטרום אינסופי של אפשרויות שכולל את צה"ל ברמות כוח מסויימות. כנראה שככל שצה"ל יהיה יותר חלש הרי שהמלחמה תהיה משתלמת יותר לאויבי ישראל, ואקלים אנטי מלחמתי באופן אבסורדי, מחליש את צה"ל ומגביר את הסיכוי שתפרוץ מלחמה.

לעומת זאת, הייתי אומר שבארה"ב המצב הפוך. מכיוון שארה"ב היא באופן מסורתי הצד האגרסיבי – הרי שאקלים אנטי מלחמתי יקטין את הסיכוי שתפרוץ מלחמה. ולכן מה שמתאים לאמריקאים או לאירופאים, אני לא בטוח שמתאים לנו.

השאלה שצריכה להישאל אם כך היא, האם באמת בישראל יש תחושה שאין מספיק מודעות אנטי מלחמתית? לתחושתי התשובה היא שדווקא יש יותר מדי מודעות אנטי מלחמתית ואמנות אנטי מלחמתית נוספת לא תעשה יותר מלהתפרץ לתוך דלת פתוחה, במיוחד כשמלכוד 22 ובית מטבחיים 5 כבר מתורגמים לעברית.

נ.ב

היה חסר לי אזכור של להקת הבילויים בפוסט של עידן. תנשב רוח הוא דוגמה נאה, על אף שאני לא מסכים עם המסרים שלהם מדובר ללא ספק על אחת מלהקות הרוק הכי טובות בישראל אי פעם.

מודעות פרסומת

From → Uncategorized

להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: