Skip to content

מסה נגד ליברטריאניזם

אפריל 20, 2012

"…חוקי העישון הדרקוניים, והמסע הצדקני והצעקני שמלווה אותם, הם חלק מאיזו אווירה חדשה, של מוסרנות במקום מוסר, צדקנות במקום צדק. זה חוק אחד מתוך שורה שלמה של חוקים בהשראת כל מיני גלעד ארדנים וזהבה גלאונים, שמגלמים איזו רוח יאפית קמצנית ונטולת הומור, זעיר-בורגנית וקפוצה, שהיתה רוצה לכפות עלינו, אם רק ניתן לה, את העולם הזה שבין הג'יפ הממוזג לג'ים הממוזג. קשה לשים על זה את האצבע, אבל איזו רוח טהרנית צוננת משתלטת על הספרה הציבורית, ואין בה לא חמלה, ולא סליחה כלפי חולשות אנוש, ולא הכרה אמיתית בזה שאנשים באמת שונים, והיא רואה את כל העולם דרך זכויות, ודרך מי יכול לתבוע את מי על מה. היא תופשת יחסים בין אנשים במונחים של חוזה, ומוחה הצר אינו מסוגל לראות רבדים, או מורכבות, מקומות שבהם אמפטיה מרככת כעס, וסולידריות נרקמת מסביב ובין אנשים. היא מחלקת את היקום לאשמים וזכאים, קורבנות ומקרבנים, ואין לה מושגים להבין בהם חילופים יותר מסובכים, ותלות, וקצוות פרומים…" <גדי טאוב מסכם את התנגדותו העקרונית לחוקי העישון הפאסיבי בפוסט מנובמבר 2007>

המתכון של הליבטריאניזם ממבט ראשון נראה מנצח: "כל אדם יכול לעשות ככל העולה על רוחו כל עוד הוא אינו פוגע באנשים אחרים", והפופולריות של הליברטריאניזם בקרב חוגים משכילים שומרת על עוצמתה כבר שנים רבות. אבל הליברטריאניזם אפילו לא מציג את עצמו לראווה, לא תשמעו רבים בספירה הציבורית משתמשים אפילו במושג הזה – אבל כל השיח הציבורי מלא במושגים ליברטריאניים. "איש איש באמונתו יחיה" (למרות שבציטוט המקורי זה היה צדיק), "זכויות טבעיות", וחירות כזכות המובילה לפני כל שאר הזכויות שמתנגשות להן בינן לבין עצמן כמו כל מושגים במערכת לוגית עם אקסיומות מטופשות.

אני מוצא את זה מפתיע שאנשים מסוגלים לבסס את כל המצפן המוסרי שלהם על כלל אצבע (שמצוטט ברישא של פוסט זה) שאפילו יותר פשטני מהציווי הקטגורי של קאנט שגם הוא די פשטני בפני עצמו. כשאני חושב על לתקוף את הליברטריאניזם, קשה לי לחשוב אפילו מאיפה להתחיל. אבל אם הייתי צריך להצביע על כשל יסודי אחד שקיים בליברטריאניזם הוא ההסתכלות על האדם כיחידה אוטונומית עצמאית, הכשל השני הוא ההסתכלות על אדם כרציונלי.

הליברטריאן יטען שכל אדם יכול לעשות כל מה שעולה על רוחו כל עוד הוא לא פוגע באחרים, אבל ההגדרה הזאת חסרת משמעות מכיוון שאין גבול אמיתי בין אינדיבידואל לחברה. החברה בנויה כמארג סבוך, כשכל אדם הוא כחוט שעובר במארג ומשפיע על שאר האנשים בצורות רבות. לדוגמה: אם אדם כלשהו בוחר מתוך העדפה, לחיות בעוני ולא לעבוד. האין הוא פוגע בכך במשפחתו ובילדיו שיקבלו חינוך גרוע יותר ושירותי בריאות גרועים יותר? האין הוא פוגע בשאר החברה שלא תהנה מעבודתו ומתרומתו למשק? כמעט לכל החלטה פרטית שאדם עושה יש השלכות על אנשים נוספים – כי אדם אינו אי בודד, הוא גם חבר, גם בן משפחה, גם משלם מיסים וגם עובד או מעסיק. במיוחד כשמדובר על תופעות תרבותיות. האם העובדה ש-80% מאזרחי ישראל מאמינה באלוהים משפיעה על שאר האוכלוסיה, על אורח חייהם על רמת חייהם ועל תרבותם? בוודאי שכן.

אבל לפי הליברטריאן, כל עוד האדם אינו פוגע בצורה ישירה בנאלית ונראית לעין באינדיבידואל אחר, החברה לא צריכה להתערב במעשיו – גם אם הפגיעה העקיפה בשאר החברה היא עצומה. גם אם קבוצה כלשהי בחברה מעודדת את חבריה להתנהגות לא פרודוקטיבית ולא סולידרית, הליברטריאן יציע שזוהי זכותם המלאה. אם זו לא איוולת, אני לא יודע איוולת מה היא.

אחת הדוגמאות המפורסמות ביותר לעובדה שבני אדם הם לא חיות רציונליות במיוחד טמונה בסיבה הכי דרמטית לשיעורים שונים של תרומות איברים במדינות שונות. האם אתם חושבים שהסיבה הכי דרמטית היא דת? או אולי סולידריות בין אזרחי המדינה? למעשה הסיבה הכי דרמטית לשינוי בשיעורים של המסכימים לתרומת איברים הוא ברירת המחדל בטופס שחותמים עליו בהקשר של תרומת איברים:

"הכלל הנהוג בישראל כיום הינו כי אין לקצור איברים מן המת ללא רשות מפורשת. לעומתנו יש מדינות שבהן הכלל הוא הפוך: מותר לקצור איברים מן המת, אלא אם הדבר נאסר במפורש. גם פה וגם שם עומדת לכל אדם אפשרות הבחירה, כשההבדל הוא בברירת המחדל. ברירת המחדל היא שקובעת מה הדין כשהנפטר לא הביע מעולם את העדפתו – האם מסיקים מכך איסור במשתמע (כמו אצלנו) או הסכמה במשתמע.

 לכאורה, לא צריך היה להיות הבדל גדול בשיעורי התרומה בין מדינות שונות, רק על פי ניסוחה של ברירת המחדל. אך העובדות המחקריות מוכיחות אחרת לגמרי. ניקח, לשם השוואה, כמה ארצות אירופאיות בעלות ברירות מחדל שונות. בשבדיה, שבה ברירת המחדל מאפשרת קצירת איברים מן המת, ההסכמה המשתמעת היא 86%, בעוד שבדנמרק, שבה ברירת המחדל הפוכה אחוז ההסכמה הוא 4% בלבד. שיעור ההסכמה בבלגיה הוא 98%, לעומת 28% בלבד בהולנד השכנה. השיעור קרוב ל-100% באוסטריה, לעומת 12% בלבד בגרמניה. גם בצרפת ההסכמה היא כמעט 100%, לעומת 17% בבריטניה. מספרים דומים מוצאים גם בארצות אחרות."

הראייה הזאת היא דוגמה מייצגת לעשרות התנהגויות לא רציונליות של בני אדם, שמיוצגות בהשמנת יתר, התמכרות להימורים ושימוש בסמים קשים. הפרופסור הישראלי דניאל כהנמן הוכיח התנהגויות לא רציונליות במחקרים רבים ואפילו קיבל על זה פרס נובל בשנת 2003. רק לפני כמה שנים פורסם הספר "פרדוקס הבחירה" שמציג שבני אדם מקבלים החלטות תת אופטימליות כשמרחב הבחירה גדל (כמו ברוב העולם המודרני בזמנים האלה). האדם הוא אמנם רציונלי בתמונה הגדולה, אבל הוא לא 100% רציונלי, ניתן לעבוד על המוחות שלנו באמצעות שטיקים פשוטים, מכיוון שהוא אינו מיועד להתמודד עם העולם המודרני אלא עם עולם של ציידים לקטים שכבר נכחד מזמן.

בעולם כזה, הגישה הליברטריאנית ששמה כל אדם כמנהיג טוטאלי על עצמו גורמת לאנשים לקבל החלטות לא רציונליות שפוגעות בהם ובחברה, והיא נותנת אפשרות לניצול של האנשים הפחות מוכשרים בידי האנשים היותר מוכשרים. היא לא רואה באנכיות חסרת פשרות כמפגע מוסרי. היא מדמיינת סימטריה בין עובדים ומעסיקים כשכזאת לא קיימת. הליברטריאניזם הוא רעיון מטופש ופשטני, וזה מעציב שרבים כל כך רואים בפילוסופיה הזאת דרך חיים.

מודעות פרסומת

From → Uncategorized

41 תגובות
  1. קודם כל גדי טאוב הוא ליברטריאן בערך כמו שהוא פינגווין. כלומר הוא לא. הוא אוהב לעשן. לא כל מי שמשתמש בטיעון המבוסס על עקרון החרות הוא ליברטריאן. גם אני משתמש בטיעונים כאלה וגם אני לא ליברטריאן. יש לי חבר שמתנגד בלהט לחוקי קסדה לאופניים מסיבות "ליברטראיניות" אבל הוא לא ליברטריאן בהכל.

    הטיעון ה-"ליברטריאני" הוא טיעון החרות, והוא לדעתי טיעון חשוב שתופס בהרבה מקרים, אבל הוא לא תמיד הטיעון היחיד שיש לשקול. מי שאין לו ליברטריאן קטן על הכתף שלוחש באוזנו חסר לו משהו חשוב. למרות שמי שמקשיב רק לליברטריאן הקטן מגיע למקומות מגוחכים.

    • האמת שנתתי את הציטוט הזה של גדי טאוב בהקשר של אנטי ליברטריאניות מכיוון שרוב המתנגדים לחוק טוענים שזה אסור כי זה פוגע באנשים אחרים (עישון פאסיבי) ואז לפי מערכת החוקים הליברטריאנית צריך לאסור על עישון. כשמשפט המפתח בעיניי הוא :

      "היא רואה את כל העולם דרך זכויות, ודרך מי יכול לתבוע את מי על מה. היא תופשת יחסים בין אנשים במונחים של חוזה, ומוחה הצר אינו מסוגל לראות רבדים, או מורכבות"

      שהוא בעיניי ה-Core של כל מה שגרוע בליברטריאניות. עם זאת אני בהחלט יכול להבין למה מישהו יכול לראות דווקא בתמיכה בעישון במקומות ציבוריים גישה ליברטריאנית. העולם מורכב…

      • פן וטלר עשו תוכנית שלמה על (ונגד) חוקי עישון במקומות ציבוריים. הליברטריאן תמיד רוצה יותר חופש, בכל מחיר, וזה אומר פחות חוק. הליברטריאן סולד משימוש בכוחה של המדינה (בדרך חוק) ויתנגד כמעט אוטומאטית לכל חוק שאוסר על מישהו לעשות משהו. אני שיהיה לך למצוא ליברטריאן שתומך בחוקי מניעת עישון במקומות ציבוריים. זה קצת מוזר שהחלטת שבנושא הזה דווקא הארדנים והגלאונים הם הליברטריאנים. נראה לי שזה לגמרי הפוך, ואני חושב שגם טאוב מתכוון לזה הפוך. הוא קובל על שיח הזכויות שמתעלם מחרותו של הפרט, שזו בדיוק, אבל בדיוק, התלונה הקבועה של הליברטריאנים נגד השמאל הפטרנליסטי.

        • האמת שהנקודה שלך טובה מאוד, אולי הציטוט לא בא בהקשר מוצלח במיוחד.

  2. arik permalink

    לגבי הלינק לטד,
    אז עם מסכימים אם הטענה שבן אדם הוא לא רציונלי,חייבים להזכים עם הטענה שקבוצה של אנשים היא עוד יוצר לא רציונלית ואין שום סיבה שהיא תכתיב את הבחירה עבור אדם אחד

    • אריק האקסטרפולציה שלך לא כל כך טובה בעיניי, מספיק שלממשלה יש ועדה ראויה אחת עם כלכלנים התנהגותיים שמצדיקים את התואר שלהם כדי לנסח מדיניות תמריצים וחוקים שתגרום לאנשים להתנהג בצורה מוצלחת יותר מהדרך בה הם היו מתנהגים באופן טבעי.

      • אלון permalink

        "כלכלנים התנהגותיים": דניאל כהנמן הצהיר בעצמו כי למרות עשרות שנים של מחקר הוא שוגה שוב ושוב בהטיות אותן הוא מצא אצל אנשים…
        "להתנהג בצורה מוצלחת יותר": מה זה? לפי איזה מדדים?

  3. "אני מוצא את זה מפתיע שאנשים מסוגלים לבסס את כל המצפן המוסרי שלהם על כלל אצבע"

    אני מוצא את זה מפתיע שאתה מסוגל להאמין להכללה כ"כ ילדותית ושטחית. זה בערך כמו שתשאל קפיטליסט מה זה סוציאליזם והוא יענה : העיקר בסוציאליזם זה לזרוק אנשים לגולאק! ולאחר זה תתפלא מדוע כ"כ הרבה אנשים בעד רצח המוני.

    במילים אחרות, שום דבר ממה שתיארת כאן אינה משתלב עם התיאוריה הליברלית, שכמו כל תיאוריה מדינית, היא הרבה יותר מכלל אצבע..
    http://wp.me/pZujs-b1

    • קודם כל דיברתי על התיאוריה הליברטריאנית, מושג שלא זהה לחלוטין לליברליות. מכיוון שהמושג ליברליות מייצג דברים שונים במקומות שונים (לדוגמה באירופה הליברלים הם השמאלנים, ובארה"ב הם הימנים). אני לא סבור שעשיתי הפשטת יתר לליברטריאניות באופן שבה הצגתי אותה, מדיונים עם לא מעט ליברטריאנים ומקריאה של טקסטים רלוונטיים אתה תופתע לאיזה דברים ליברטריאנים יכולים להסכים רק כדי להיות עקביים עם "כלל הזהב הליברטריאני".

  4. מדע אומלל permalink

    בוא להתווכח. ליברטריאנים ישראלים נמצאים כאן: https://www.facebook.com/groups/174244599304069/344085558986638/

    • Meh

      אני אוותר על זה מכמה סיבות:
      א. בכל קבוצת פייסבוק (או פורום כלשהו לצורך העניין) שמוגדר מסביב לנושא כלשהו מתפתחת באופן תמידי תופעה שנקראת CircleJerk. בגלל שמלכתחילה כל חברי הקבוצה מחזיקים באותם דיעות בדיוק (כי אחרת הם לא היו שייכים לאותה קבוצה מן הסתם..) מפתחת דינמיקה שבה כל חברי הקבוצה נותנים אחד לשני פידבק חיובי על הדיעות שלהם. בגלל שאין שם אחוז מסויים של אנשים שמחזיקים בדיעות שונות כל דיעה שהיא מנוגדת לדיעת המיינסטרים, תקבל באופן אוטומטי יחס של לעג ובוז. כמו שלא הופתעתי לקרוא בשרשור התגובות שהתפתח ללינק שנתנו שם. זה לא מאפשר דיון הוגן או ענייני.
      ב. אני לא ממש מעוניין לחשוף את הזהות שלי, ולהגיב בשם שלי יגרום בדיוק לזה.

      בכל מקרה החבר'ה מהפייסבוק יכולים להרגיש חופשיים להגיב כאן – אני לא מתכוון לצנזר או לערוך תגובות, אבל כיוון שאני מעריך שקהל הקוראים של הבלוג שלי הוא יותר הטרוגני מקהל הקוראים של "התנועה הליברלית החדשה". כנראה שזה יצור דיון יותר מעניין מלינץ' וירטואלי שאני כנראה צפוי לעבור בקבוצה שם.

      • מדע אומלל permalink

        בכל הנוגע לדעות, מדובר בליברלים וכיוון שכך רבים על הכל והדעות שם מאוד מגוונות.
        שנית, אני מניח שלא יגיבו כאן באופן רציני מידי פשוט כיוון שתקפת איש קש גמור. אם היית מגיב בפייסבוק אז היו עונים ולכן הצעתי, אבל זו כמובן בחירתך החופשית.

        • קראתי קצת בקבוצה, להגיד שיש שם דיעות מגוונות זה מצחיק. דיעות מגוונות זה אנשים שנמצאים בכל הספקטרום של אמונה בהתערבות ממשלתית: לא כאלה שמתלבטים בין האייק לבין רות'בארד.

          אם אתה רוצה לראות המחשה של מה שאני מתכוון אליו נסה להיכנס לאיזה קבוצת שמאל סוציאליסטית בפייסבוק, לפרסם שם דיעה ליברלית ולהגיד לי איך היה לנסות לנהל איתם דיון.

          נ.ב
          הטענות שאני תוקף אנשי קש כי אני תוקף רק את אחד מהזרמים של הליברטריאנים שקול מבחינתי לטענה שדתיים אוהבים להשמיע שאתה לא יכול להשמיע דברים על היהדות כל עוד לא למדת משנה וגמרא ואת כל המורכבות שיש בה – התחמקות טיפוסית.

          • מדע אומלל permalink

            לא, את ה"כי" אתה הוספת ידידי. קוראים לזה כשל איש הקש.. 🙂

            • איזה "איש קש" אני תוקף בדיוק?

              ‎"Libertarianism is a philosophy. The basic premise of libertarianism is that each individual should be free to do as he or she pleases so long as he or she does not harm others. In the libertarian view, societies and governments infringe on individual liberties whenever they tax wealth, create penalties for victimless crimes, or otherwise attempt to control or regulate individual conduct which harms or benefits no one except the individual who engages in it." – definition written by the U.S. Internal Revenue Service (!), during the process of granting the Advocates for Self-Government status as a nonprofit educational organization

              "Libertarianism is, as the name implies, the belief in liberty. Libertarians believe that each person owns his own life and property and has the right to make his own choices as to how he lives his life – as long as he simply respects the same right of others to do the same." — Sharon Harris, President, Advocates for Self-Government

              רפרנס:
              http://www.libertarianism.com/content/definitions-of-libertarianism/lib_101

              א. אני מתייחס לעיקרון הבסיסי בליברטיאניזם כפי שהוא מוכר על ידי רוב ההוגים.
              ב. מדובר על מסה ולא על מאמר, ולכן ברור שרמת הדיוק והירידה לפרטים תהיה נמוכה, זה כמו שאני אכתוב שפאשיזם בבסיסו הוא לא נכון מסיבות אסתטיות ואתה תענה לי שרוב ההוגים מוסיפים עוד עשרות הנחות לעיקרון הפאשיסטי והבסיסי ולכן הביקורת שלי לא תקפה. אני חושב שמדובר קודם כל על אי הבנה בסיסית במה זאת מסה ומעבר לזה סתם עצלנות אינטלקטואלית.

              • מדע אומלל permalink

                העצלנות היא שלך, אם תרצה לדון בפרוטרוט ובכנות בדברים, נתתי את הקישור המתאים. יש שם אנשים חכמים ובקיאים מאוד, אני מבטיח לך שגם אם לא תסכים,
                תבין בסוף יותר.

                • גם אני נתתי אלטרנטיבה סבירה ביותר של לנהל את הדיון פה מסיבות שנראות לי די מוצדקות.

                  • מדע אומלל permalink

                    למה ככה?
                    אתה לא צריך להצדיק כלום לאף אחד. השיקולים שלך שלך.
                    אם היית רוצה דיון, הייתה יודע איפה הוא נמצא, ואם לאו, לא.

  5. לא צריך תואר ראשון בשביל להעלות ביקורת או לפתוח דיון, גם לא להכיר את כל הזרמים. הדרישה המינימלית היא לכתוב דברים נכונים ולטעון לעניין ואת זה אתה לא כ"כ עושה. גם ההאשמה שליברלים לא מקבלים ביקורת היא תקיפת איש הקש.
    לגבי הקבוצה : יש צדק בדברייך, באמת יש שם הומוגניות בהרבה תחומים ולכן יש שם גם מספר שרשורים על איך משנים את המצב ומביאים אנשים טובים לויכוחים.

    לגבי הפוסט,:
    1.כתבת שיש לך הוכחה שהאדם לא רציונלי ולכן נפגעת טענת הליברליזם. נניח שאסכים איתך ואכן האדם לא רציונלי, מה החלופה שאתה מציע ? להעביר סמכויות לפקידים מפלסטיק?
    כולנו בני אדם, גם הפקידים המודרניים וגם אותו אדם שיצא מהמערה לפני יותר מ 2,000 שנה ויודע יותר טוב מכולם כיצד העולם בנוי וכיצד צריך להתנהג.
    אחד העקרונות בתפיסה הליברלית היא שההחלטות של ההמון על עצמו, לאורך מאות שנים, תמיד יהיו יותר צודקות ויותר טובות מהחלטות של מיעוט יודע כל. ברוסיה ניסו לבטל את כוחות השוק כי פקידי הממשלה ידעו יותר טוב כמה תבואה כל שדה צריך להוציא בשביל שלא יהיה רעב, זה הסתיים במוות של עשרות מיליונים מרעב.
    2. כתבת :"זכויות טבעיות", וחירות כזכות המובילה לפני כל שאר הזכויות שמתנגשות להן בינן לבין עצמן כמו כל מושגים במערכת לוגית עם אקסיומות מטופשות." כיצד אתה מגדיר זכות טבעית ומה האקסיומה המטופשת בה נתקלת ?

    • שמתי לב לאובססיה של ליברלים עם אנשי קש, זה קצת מעייף לנהל דיון ככה. קודם כל אתה טוען שאני טוען שליברלים לא מקבלים ביקורת – למרות שלא טענתי טענה כזאת בשום מקום, רק טענתי שבכל קבוצה שמאוגדת מסביב לנושא X יש בעיה לקבל דיעות שונות, ליברלים הם פשוט מקרה פרטי של הקבוצה.

      ולכן בעצם הטיעון שלך בפני עצמו הוא איש קש, מטא איש קש אפילו הייתי אומר. הפתרון היחיד שאני מכיר אגב לדיונים הטרגוניים הוא הקמת קבוצות לא על בסיס אידיאולוגיה משותפת אלא על בסיס תחומי עניין משותפים: קבוצה כמו "כלכלת ישראל" יכולה לגרום לדיונים הרבה יותר מעניינים ופחות חד צדדיים מקבוצה כמו "סוציאליסטים ישראליים". בגלל זה האייל הקורא הוא כזה מגזין מוצלח. אני אישית משתדל לא לקרוא בקבוצות של אנשים שאני מסכים איתם – זה רק מעגן דיעות קדומות ומנוון את המחשבה. (אבל אין ספק שיש משהו מאוד נחמד ב-CircleJerk).

      לגבי התגובות:
      1. לא הצעתי פתרונות, ואני ממש לא סוציאליסט/קומוניסט. אני פשוט מתנגד לתפישות חד מימדיות, וליברטריאניות היא אחתן מהן. יש הרבה פתרונות ביניים – אחד מהם הוא פאטרנליזם ליברטריאני לדוגמה, עוד פתרון הוא שימוש ברגולציה על מנת לאזן כשלי שוק ואוליגופולים בלבד. יש ספקטרום מאוד רחב של פתרונות כשלכל סיטואציה יש פתרון אחר.
      2. זכויות טבעיות הוא מושג חסר משמעות לוגית בדיוק בגלל זה אני לא יכול להגדיר אותו – אלו מושגים שרירותיים שהוגדרו על מנת לתת מצע אקסיומטי למוסר אחרי שאלוהים יצא מהתמונה, הבעיה שהאקסיומות האלה עקב היותן שרירותיות לחלוטין מתנגשות אחת עם השניה כל הזמן והופכות כל שיח של "זכויות" למנוון לחלוטין ותלוי יותר ביכולת הרטורית של אלמוני להראות שזכות אחת היא יותר חשובה מזכות אחרת בקונסטלציה מסויימת. לדעתי דיון תועלתני ישיר עדיף בהרבה משימוש במושגים שמוגדרים גרוע. (כי בסוף זה מתנקז ללהראות למה יהיה יותר טוב לכולם אם נעדיף את זכות X על פני זכות Y).

      • 1. יש שתי אפשרויות : לקדם ממשלה גדולה או לקדם ממשלה קטנה. אם אתה מתנגד לרעיונות ליברלים אתה בעד ממשלה גדולה : הצעת רגולציה, המשמעות היא העברת כוח לפקידים. כל רעיון שהיא אינו הוצאת המדינה מהמשחק וניהול שוק חופשי לגמרי – הוא רעיון המגביר את סמכות המדינה. עפ"י הליברליזם, כל פרוצדורה כזו תעשה יותר נזק מתועלת.
        2. אתה מביך את עצמך וחבל. אתה לא יכול לא להכיר את ההגדרה של המושגים ואז לתקוף אותם… זה יראה… כמו שזה נראה עכשיו.

        • 1. אתה מבין, הדיכוטומיה הזאת בין ממשלה גדולה לממשלה קטנה זה בדיוק סוג החשיבה שאני מתנגד אליו. בעיניי יש גודל אופטימלי לממשלה, זה כנראה לא הממשלה הקטנה ביותר האפשרית, וזה כנראה גם לא הממשלה הכי גדולה שיכולה להיות. הרעיון שחופש מוחלט הוא הפתרון האופטימלי לכל סיטואציה אנושית נראה לי מופרך, כמו שהרעיון הקומוניסטי שתכנון מרכזי הוא הפתרון האופטימלי לכל סיטואציה נראה לי מופרך.
          2. אני מביך את עצמי? אני חושב שאתה מביך את עצמך. אני מכיר את ההגדרות של המושגים – לטענתי ההגדרה שלהם מטופשת באותה המידה כמו להגדיר מושג שיקרא "הבריאות של הצבע" או "הגובה של האידיאל". לא כל דבר שניתוח לניסוח סמנטי הוא בעל משמעות לוגית, במקרה של זכויות טבעיות על אף שהם נותנים הגדרה +- מובנת וקוהרנטית הם ממש לא מספיק קוהרנטיים מספיק על מנת להתבסס עליהם כיסודות לדיון כלשהו.

  6. "ממשלה גדולה" זהו מושג המתאר התערבות של ממשלה, זה לא הגודל שלה במובן הפיזי. יש אפשרות להתערבות ואפשרות לאי התערבות. הדיכוטומיה הזו הגיעה מהמציאות.. לא מהתיאור שלי אותה..

  7. 1."הליברטריאן יטען שכל אדם יכול לעשות כל מה שעולה על רוחו כל עוד הוא לא פוגע באחרים." לא נכון. הליברטריאן יטען שכל אדם יכול לעשות כל מה שעולה על רוחו כל עוד הוא לא פוגע בחירויותיו השליליות של האחר. לכן כל הפסקא "…לחיות בעוני ולא לעבוד. האין הוא פוגע בכך במשפחתו ובילדיו שיקבלו חינוך גרוע יותר ושירותי בריאות גרועים יותר? האין הוא פוגע בשאר החברה שלא תהנה מעבודתו ומתרומתו למשק?" אינה רלוונטית ולא מזיקה לתיאוריה הליברטריאנית.

    אתה כמובן מוזמן לתקוף את טענת הבסיס (שחירויות שליליות צריכות להישמר) וגם ניסית לעשות זאת בפסקא "…כל עוד האדם אינו פוגע בצורה ישירה בנאלית ונראית לעין באינדיבידואל אחר, החברה לא צריכה להתערב במעשיו – גם אם הפגיעה העקיפה בשאר החברה היא עצומה. גם אם קבוצה כלשהי בחברה מעודדת את חבריה להתנהגות לא פרודוקטיבית ולא סולידרית, הליברטריאן יציע שזוהי זכותם המלאה. אם זו לא איוולת, אני לא יודע איוולת מה היא," אבל את ה"טיעון" הזה ניתן לסכם ב "אני לא מסכים עם הליברטריאנים וחושב שהם נוהגים באיוולות", וזה לא משכנע. למעשה זה גם לא טיעון.

    2. לגבי היות האדם רציונלי וכו: זו לא עמדה ליברטריאנית פר סה. יש ליברטריאנים שמאמינים בזה ויש כאלו שלא, כשם שיש סוציאליסטים שמאמינים בזה ויש כאלו שלא. זו לא טענה שמתחייבת לשם בניית המודלים/העמדות הליברטריאנים. כשאתה תוקף את הטענה הזו, שיש לעמוד על כך שהיא טענה חסרת מובן ברור בגלל הופעת המונח העל-הקבעותי "רציונאלי", אתה תוקף נושא שהוא שולי לתיאוריה.

    • 1. התיקון שלך הוא סמנטי בלבד, הדוגמאות שנתתי עומדות בקריטריון אי הפגיעה בזכויות השליליות, השמעתי שלושה טיעונים נגד זה:
      א. האדם אינו אוטונומי, הוא משפיע על החברה בה הוא חי ועל משפחתו.
      ב. התחשבות בחירויות שליליות בלבד היא לא מספיקה כי היא לא משקללת את הפגיעה האלטרנטיבית מבחירתו במשפחתו ובחברה בה חי.
      ג. "זכויות" או "חירויות" הוא מושג חסר משמעות שמוגדר בצורה שרירותית ומשתנה בהתאם לקונטקסט השיחה, לדוגמה: יכול להיות שבישראל זכות בסיסית היא 12 שנות לימוד – בסיירה ליאונה אין שום סיכוי שניתן יהיה לשמור בכלל על זכות בסיסית כזאת. בלי עיגון טראנסצנדטלי לאותן זכויות הרי שכל אחד יוכל לטעון לאיזה זכויות שבא לו וכל העיקרון מאבד את משמעותו.

      2. זהו אינו נושא שולי לתיאורייה מבחינתי, אם האדם אינו רציונלי זה שומט את התכלית האידיאולוגית של הליבטריאניזם. כלומר אם ניתן לבצע מניפולציות פשוטות באנשים ולגרום להם לעשות דברים שהם לא *באמת* רוצים לעשות באמצעים "לגיטימיים", הרי שאי התערבות של צד שלילי תקטין את החירות הכוללת (אדם שועבר מניפולציה כדי לשרת אינטרסים של אדם אחר אינו אדם חופשי) – שזה מה שהליברטריאנים חותרים אליו. כלומר העובדה שאתה מנסה למקסם את החירות בכל מקום תגרום לחירות קטנה יותר בתוצאה הסופית. Greedy algorithm לא יעבוד טוב אם בני אדם הם לא רציונליים.

  8. שמתי לב למגמה מעניינת בתגובות. הרדוקציה הבינארית המתגלמת בציטוט הבא מאחת מהן "יש שתי אפשרויות : לקדם ממשלה גדולה או לקדם ממשלה קטנה". זה מה שנקרא כשל הדיכוטומיה הכוזבת. יש מקרים בהם הדיכוטומיה לא כוזבת. למשל או שיש אלוהים או שאין, או שיש חיים ירחי צדק או שאין. אבל גודל הממשלה אפילו אם ניקח את הראיה הפשטנית ביותר הוא מטריקה. יכולים להיות הרבה גדלים שונים לממשלה.

    יש שתי אפשרויות שאני רואה (לא דיכוטומיה כוזבת. אני משאיר את האופציה שיש משהו שלא חשבתי עליו) לפרש את האמירות האלה. או שהליברטריאנים שמטבטאים כך חושבים שאו שאתה ליברטריאן או שאתה תומך בהגדלת הממשלה תמיד ללא גבול. כלומר דיכוטומיה כוזבת בה שמרנים, ליברלים מתונים, סוציאל דמוקרטים, ירוקים וקומוניסטים הם בעצם כולם אותו הדבר, וזו הדיכוטומיה הכוזבת שדיברנו עליה. או, האפשרות השניה, שאכן יש הבדלים בין כל הקבוצות האלה אבל הם לא חשובים כי מנקודת מבטו של הליברטריאן או שאתה תומך בממשלה קטנה או שאתה תומך בממשלה גדולה ואז לא חשוב כמה גדולה. אז במקרה הזה אני תומך בממשלה גדולה במומבנים של הליברטריאן אבל זה לא אומר הרבה כי רוב טווח הדעות האנושי נמצא בצד שלי של שאלת הליברטריאן. זה קצת כאילו אתה משחק עם מישהו 21 שאלות והוא מפסיק את המשחק ברגע שאישרת לו שמה שאתה חושב עליו גדול יותר מקופסת לחם. כי בסך הכל יש שתי אפשרויות: דברים שנכנסים לקופסת לחם ודברים שלא נכנסים לקופסת לחם. אז המשחק נגמר.

    גורם מסבר הוא שזו בכלל לא מטריקה. אדם יכול לתמוך בממשלה גדולה יותר בנושא אחד, וקטנה יותר בנושא אחר. שתי האידאולוגיות המובילות בארצות הברית למשל, הם ליברליזם אמריקני (להבדיל מליברטריאניזם אמריקני שנקרא פה ליברליזם לפעמים) ושמרנות. הליברלים האמריקנים רוצים ממשלה שגדולה יותר בכיס שלך ובכלכלה ובסביבה, אבל קטנה יותר בחדירה לענייני התחתונים שלך, והשמרנים רוצים בדיוק את ההפך. אז מי רוצה ממשלה גדולה יותר? יש אנשים שרוצים שהממשלה לא תתערב כמעט בכלום אבל תהיה דרקונית בנושאי איכות סביבה כי הם לא מאמינים שהשוק החופשי יכול למנוע אסון במקרה זה. יש הרבה ואריאנטים.

    אני כותב את הדברים האלה כאדם שערך החרות האישית יקר לו. אני פשוט לא יכול להאמין לפתרונות הפשטניים של הליברטריאנים. הממשלה יכולה להיות צרה צרורה, אבל לפעמים הממשלה מועילה, ולפעמים היא ממש נחוצה.

  9. שוב, "ממשלה קטנה" זהו מושג ואין הכוונה לפירוש המילולי, לממשלה אשר בירושלים או למספר השרים המכהנים. לדוגמה: כאשר בנק ישראל משחק עם הריבית, זוהי פעילות של ממשלה גדולה בגלל ההתערבות בשוק. כאשר מעבירים חוק המחייב לעבור 30 שיעורי נהיגה לפני הטסט, זו מדיניות של ממשלה גדולה.
    משמעות המושג היא התערבות, האם אתה בעד פרקטיקות המגבירות את מעורבות הממשלה או נגדן. כל פרקטיקה העומדת לדיון ניתן לסווג עפ"י הקריטריון הנ"ל. הליברליזם הקלאסי שונה מאנרכיה ומכיר בצורך של הקמת ממשלה ומוסדות ציבור, אך קורא להשאיר מערכות של בלמים ואיזונים. מטרתם העיקרית של המוסדות היא לשמור על הזכויות הטבעיות של בני האדם ועל "כללי המשחק", קרי – כיבוד חוזים, מטבע אחיד, מניעת אלימות וכו'.
    הדיכוטומיה כאן מגיעה מהמציאות והיא לא כוזבת. האם אתה יכול להצביע על מדיניות שהיא לא מגבירה את ההתערבות ולא מקטינה?

    • הנה הבעיה שלי עם מה שאתה אומר. אני לא חולק על זה שיש לך אידאולוגיה שאתה מאמין בה בלב שלם. אני חולק על הטענה המשתמעת שכל אלה שלא מסכימים איתך (טוב. מלבד האנרכיסטים) הם אותו הדבר בעצם כי הם רוצים "ממשלה גדולה". אתה קבעת לעצמך גבולות גזרה מסוימים למה שהממשלה רוצה לעשות, זה מה שאני ו-Veblen קוראים לו ליברטריאניזם ואתה קורא לו ליברליזם (אני באופן אישי לא מכיר מפלגה ליברלית רצינית אחת בעולם שרוצה להרחיק עד כדי ליברטריאניות, ולכן קשה לי עם השם שבחרתם), וכל מי שלא מקבל אותם מנודה לצד השני של הנהר. גישה כזו אין פלא שהיא תמיד במיעוט.

      קצת קשה היום לדעת מה אתה כשאותה מילה אומרת דברים שונים לאנשים שונים, אבל אני רואה בעצמי ליברל, כמו שאני מבין את המושג. בעיני זה אומר שחרויות האדם יקרות לי, ובעיקר חרותי שלי, אבל זה לא אומר שאני מקבל את חבילות המסקנות של הליברטריאנים כפי שהם. ליברליזם פונדמנטליסטי ולא פרגמטי הוא לא ליברליזם כמו שאני רואה את זה. הממשלה, כמו שציינת היא משהו נחוץ, ולדעתי צריך לבחון את מידת המעורבות הראויה שלה בנושאים שונים בשיטה של כל מקרה לגופו, ולא יכול להיות שכל התשובות כבר מוכנות מראש כי בהרבה מקרים התשובה צריכה להיות תלויה גם בגורמים דמוגרפיים או טכנולוגיים.

      השוק החופשי הוא נפלא ואני הייתי שמח לתת לו לנהל את הכל בשבילנו אבל מה לעשות שיש דבר כזה כשל שוק. לליברטריאן יש תמיד תשובה מוכנה בכיס שמסבירה איך הבעיה היא בעצם שלא היה מספיק חופש, שזה מפתה אבל לא בכל מקרה אני יכול להאמין לזה. במקרים של טובת הכלל כמו זיהום הסביבה זו פנטזיה לצפות מפרטים ועסקים לא לזהם ללא חקיקה מתאימה, וזה מובן מאיליו שההתערבות הממשלתית הבוטה בעניין דמי הקישורית הוזילה את חשבונות הסלולר של כולנו.

      כמו שציינתי לליברטריאנים יש תשובות. הם מומחים בלהראות דוגמאות שמתאימות להם ולחפור בדוגמאות שלא מתאימות להם כדי למצוא איפה יש יותר מדי ממשלה. ואכן הממשלה חיונית לאידיאולוגיה הליברטריאנית. כדי שיהיה תמיד את מי להאשים. הרי הממשלה לא יכולה להיות באמת לא מעורבת. היא שם. יש לה המון כוח והמון כסף. היא תהיה מעורבת בשוק. השאלה היא רק אם נאמץ גישה ריאליסטית שבה הממשלה תודה שהיא מתערבת כשצריך ותעשה זאת כמה ביעילות שממשלה מסוגלת (שזה, אני מודה, לא מאוד ביעילות), או שהיא תעשה את עצמה לא מתערבת ואז כשהכל יקרוס הליברטריאנים יאשימו את הממשלה המושחתת (והיא תהיה מושחתת) שהתערבה ועכשיו היא מצילה את כל הבנק… רגע. מאיפה זה מוכר לי?

  10. הנה הגענו ללב המחלוקת : "כמו שאני מבין את המושג". את זה אני לא מקבל.

    אם אנחנו לא נותנים את אותו הפירוש למושג, אין כלל טעם לשיחה או לדיונים.
    נוכל להתווכח שנתיים על המדיניות הכי טובה ל"צדק חברתי", אבל אם אני רואה את הצדק בקפיטליזם ואתה בסוציאליזם (לשם הדוגמה), אז מדובר בבזבוז זמן.
    לכן השלב הראשון בכלל לפני הדיון הכלכלי, הוא הסכמה על פירוש המושגים. בשביל הסכמה זו הבאתי קישורים של מלומדים ופילוסופים. בשביל הסכמה זו הגדרתי את המושג "ממשלה גדולה" (מושג מוכר במדעי המדינה וסוציולוגיה).
    מעבר לדיון בפוסט הזה, אני ממליץ לכולם לקרוא את הספר של סואל (יצא בעברית בהוצאת "שלם"), עימות בין השקפות. ספר מעשיר ועוזר להבין את שורשן של הרבה אי הסכמות.

    • אבל זה לא משנה. אז אני קורא לזה ליברטריאניזם כי עובדתית כל המפלגות הליברליות בעולם לא תומכות בזה, ואתה קורא לזה ליברליזם כי כמו שאתה מפרש את מה שאתה מפרש זה ליברליזם. ברור לנו למדי על מה אנחנו מדברים בקשר לעמדה שאתה מציג. זו העמדה של איתמר ששואבת ממקורות ליברליים היסטוריים ועכשויים אבל היא לא כל מה שקוראים לו היום ליברליזם כי קוראים היום למיליון דברים ליברליזם. אז זה לא משנה אם נקרא לזה ליברליזם, ליברטריאניזם או מלפפון מוחמץ במלח, כי זו העמדה של איתמר בכל מקרה. אני רואה בעצמי סוג של ליברל אבל אני לא חושב שאני הסוג היחיד או שאני מייצג את כל הליברלים כי זו השקפת עולם רחבה.

      ושוב הטענה שלי לא היתה שלא קיימת העמדה שלך לגבי ממשלה מוגבלת (אם לתרגם את השפה שנהוגה בארצות הברית למושג), אלא שאין רק שתי עמדות. יש סט שלם של שנתות לגבי מידת המעורבות הרצויה של הממשלה בחברה. לכל אחד יש סידור שנתות שמועדף עליו. לך יש את הסידור העדיף עבורך שבו רוב השנתות מסודרות איפשהו בצד הימני של הסקאלה שזה בסדר. מה שמוזר לי זו הרמיזה המשתמעת שכל מי שאחת מהשנתות אצלו מוסטת בסנטימטר שמאלה שייך לשק גדול שארזת ביחד ואתה קורא לו "ממשלה גדולה". מעניין שליברליזם וממשלה קטנה זה דבר מאוד מדויק וספציפי אבל ממשלה גדולה זה משהו שאפשר להגדיר בדרך אגב כ-"כמעט כל השאר".

    • קראתי את הספר של סואל, גם הזכרתי אותו בתגובות של הפוסט הראשון בבלוג הזה. ספר שבעיניי לא משכנע בעליל. אגב יש סיכוי שאתה בוגר של הקורס של "המרכז לקידום כלכלי חברתי" (AKA המרכז לחינוך מחדש לקפיטליזם), כי מחלקים את זה לבוגרים שם לרוב.

      סואל אגב מנהל את הדיון שלו מאה אלף רגל באוויר, לא מוזכרת שם לא ממשלה גדולה ולא נעליים. רק שתי השקפות של "השקפה לא גדורה" ו"השקפה גדורה" כשמשום מה אף אחת מהמפלגות בארץ לא משתייכת בצורה מובהקת לאף אחת מהן.

      בכל מקרה, אין טעם ליצור דיכוטומיה במקום שאין בו דיכוטומיה – התערבות ממשלתית היא ספקטרום. ובעוד אתה וליברטריאנים אחרים מאמינים שהאופטימום לאינבידואל שוכן בהתערובת ממשלתית אפסית, אני סבור שהאופטימום נמצא איפשהו בין התערבות ממשלתית סטייל מדינות אפריקה (לא קיימת), לבין התערבות ממשלתית חריפה כמו שהייתה בברה"מ לשעבר. כשהאופטימום על הספקטרום נמצא במקום אחר עבור כל מדינה ואפילו עבור כל נושא…

      • בוא נסגור על הסכמה שכל אחד יגיד מה שיש לו להגיד ולא מה שיש לאדם השני להגיד.. סבבה? זה יחסוך הרבה בלאגן.
        פעם אחרונה ודיי :
        הדיכוטומיה קיימת במושג עצמו. אם ניקח את המילה בעברית "התערבות" – היא מייצגת דיכוטומיה מכיוון שקיימת אפשרות של התערבות או אפשרות של אי התערבות. האם התערבת בריב שהיה בין שני חברים שלך? התשובה היא כן או לא, אין אפשרות שחצי התערבת או קצת התערבת. לכן יש דיכוטומיה. (עד כאן 20 שניות על העברית.)

        כנ"ל לגבי התערבות הממשלה בעניינים של האנשים : האם הצעת החוק העומדת לדיון בכנסת, מתערבת בחייהם ובעשייה של האנשים? התשובה יכולה להיות כן או לא.
        אין בתשובה הבעת עמדה לחיוב או לשלילה. לדוגמה : לקחת אדם ולהכניס אותו לכלא לכל החיים, זו התערבות מאוד משמעותית, פגיעה בזכות התנועה, החופש וברצונו החופשי של האסיר – אך זו פגיעה מוסכמת ומוצדקת במקרים מאוד ייחודים הנקבעו בחוק.

        • אין דיכוטומיה…

          הדוגמה שלך היא דווקא די מצויינת כדי להדגים את הטיעון שלי, נניח שעברתי ליד ריב של שני חבריי:
          א. במקרה הראשון – ראיתי את הריב והתרחקתי מיד (עברתי לצד השני של הכביש).
          ב. במקרה השני: עברתי בכוונה לידם כדי שיראו שאני רואה שהם רבים.
          ג. במקרה השלישי: ביקשתי מהם בנימוס שיפסיקו לריב.
          ד. במקרה הרביעי: תפסתי אחד מהם ולקחתי אותו הצידה שירגע.
          ה. במקרה החמישי: שפכתי על שניהם דלי מים קרים, קשרתי כל אחד לעמוד אחר באזיקים וקראתי למשטרה.

          נכון שבמצבים ב' עד ה' לפי ההגדרה שלך "התערבתי" אבל תראה איזה הבדל עצום יש בהתערבות בסעיף ב' שהיא כמעט פאסיבית לבין ההתערבות בסעיף ה'. להגדיר את זה בצורה דיכוטומית זה מטופש למדי במקרה הזה ומפספס את רוב המורכבות של מרחב האפשרויות העומד בפניי.

          כנ"ל לגבי ממשלה, אם ניקח דוגמה של "התערבות בכלכלה". ממשלה יכולה מצד אחד לדגול בלסה פייר מוחלט ובצד השני של הספקטרום יכול להיות קומוניזם טהור מבלי בעלות חופשית. באמצע יש ספקטרום אינסופי של אפשרויות שבו נמצאות כל הממשלות בעולם.

          • נו?
            אתה מציין את המובן מאליו, מידת ההתערבות (או לחלופין, מידת החופש) בכל מדינה שונה. המציאות וההיגיון מוכיחים שככל שהמדינה יותר חופשית כך מצבה יותר טוב, בהרבה תחומים מעבר לכלכלה:
            http://www.heritage.org/index/book/executive-highlights

            • הייתי צריך לחפור קצת בנתונים כדי לראות כמה שהם לא משכנעים:
              א. קודם כל כשאתה מסתכל על הנתונים אז כל הקורלציה שם היא למדדים כלכליים בעיקר, אין שום קורלציה למדדי איכות חיים.
              ולכן החלטתי להסתכל ולהשוות בעצמי למדד ה-HDI שהוא המדד הסטנדרטי לאיכות חיים כיום:
              http://en.wikipedia.org/wiki/Human_Development_Index
              מדינה כמו סינגפור שנמצאת במקום השני במדד החופשיות הכלכלית נמצאת במקום ה-26 ב-HDI (מתחת לישראל – תופתע).
              נורווגיה שהיא במקום הראשון באיכות חיים בעולם, רק במקום ה-40 במדד החופש הכלכלי.
              ב. הדבר השני שהפריע לי ברשימה הזאת זה ההיעדרות של מדינות אפריקה (כמו סומליה לדוגמה) מהרשימה שמסווגת את הדברים לפי חופש כלכלי, סומליה היא מדינה שאין בה התערבות ממשלתית כמעט בכלל בכלכלה ועם זאת היא נעדרת מהרשימה באופן מפתיע, אז בדקתי מה הקריטריונים של חופש כלכלי – ואחד מהם הוא "רגולציה ממשלתית יעילה" (שהצטיינות בו דווקא אומרת שהממשלה כן מתערבת כמו שצריך!), עוד אחד הוא "שלטון החוק" (שהוא כמובן מדד ניטרלי, לכולם ברור שעדיף שיהיה שלטון חוק ולא כאוס – אולי למעט אנרכיסטים). שני הממדים האחרים הם שווקים פתוחים (שלא קשור כל כך למידת התערבות הממשלה, אלא יותר למדיניות בתחום כלכלי אחד ספיציפי) והוצאה ממשלתית שהוא לדעתי הממד היחיד שמייצג את מידת המעורבות הממשלתית הכוללת, כי ברור שממשלה שמוציאה פחות מתערבת פחות וליהפך)

              הפלא ופלא המדינות היותר "טובות" מבחינת איכות חיים ברשימת המדינות החופשיות דווקא מקבלות ציון לא טוב בהוצאה ממשלתית :
              אוסטרליה: 67
              ניו זילנד: 45 (!)
              שוויץ: 65
              קנדה: 41.7 (!)
              וכן הלאה וכן הלאה, אז לא התעצלתי ונכנסתי לניתוח הנתונים כדי לבדוק מה המדינות שמצטיינות בהוצאה ממשלתית נמוכה, שמעידה על כך שמעורבות הממשלה היא באמת נמוכה במשק בכללותו. להלן המדינות המובילות:

              Bangladesh
              Guatemala
              Madagascar
              Turkmenistan
              Uganda
              Central African Republic
              Taiwan
              Indonesia
              Dominican Republic
              Singapore
              El Salvador
              Ethiopia
              Hong Kong
              Peru
              Cameroon
              Costa Rica
              Cambodia
              The Philippines
              Paraguay
              Panama

              למעט סינגפור והונג קונג, כולן מדינות עולם שני ושלישי. בתור ליברל איתמר הייתי מצפה ממך לקריאה קצת יותר ביקורתית.

              נ.ב
              ערכי ה-R^2 בחלק מהגרפים שם הם די מצחיקים, 0.58 לגרגרסיה ליניארית זה די מחורבן.

              • היי, בחור, אתה כתבת:
                "אז בדקתי מה הקריטריונים של חופש כלכלי – ואחד מהם הוא "רגולציה ממשלתית יעילה" (שהצטיינות בו דווקא אומרת שהממשלה כן מתערבת כמו שצריך!), עוד אחד הוא "שלטון החוק" (שהוא כמובן מדד ניטרלי, לכולם ברור שעדיף שיהיה שלטון חוק ולא כאוס – אולי למעט אנרכיסטים). שני הממדים האחרים הם שווקים פתוחים (שלא קשור כל כך למידת התערבות הממשלה, אלא יותר למדיניות בתחום כלכלי אחד ספיציפי) והוצאה ממשלתית "

                אז בגלל שלא טרחת לבדוק, אז אספר לך, שב, תחגור חגורה, ובוא ראה במה דברים אמורים:

                1. גברותי ורבותי אנני מתיג לכם "רגולציה ממ-של-תייייית יעילההה! "
                חלק זה תרגמת בצורה חובבנית, אולי כמניפולציה מכוונת ואולי לא, כיוון שזה נותן רושם מוטעה. התרגום אמור להיות "התייעלות\יעילות רגולטיבית".

                חלק זה מאוד מאוד חשוב לסיווג במדד החופש, בעצם ככל שהרגולציה יותר יעילה על פי המדד הממשלה הרבה פחות מתערבת באופן ברור ומובחן. למשל:
                1. גמישות במקומות עבודה, והמנעות מקביעות (בכלל כמות ההשפעה שיש לועדים)
                2. סביבה חופשית יותר למשקיעים-אנשי עסקים-ויזמים
                3. כמות הבירוקרטיה והזמן שלוקח לעשות פעולות כמו לפתוח עסק, לבנות, ועוד
                4. כמות השליטה של המדינה בתחומים כמו קרקעות בריאות וכו' (על פי המדד כמה שפחות הציון יותר גבוהה).

                2. גברותיי ורבותיי, קבלו במחיאות כפיים את האחד והיחיד,"שלטווון– החווווווווווווק!!" (מחיאות כפיים, יהה וואו).

                הזלזול והניתוח הפשטני שלך למדד זה הוא או מניפולציה או סתם עצלנות. המדד הזה חשוב מאוד, אפילו יותר מהוצאה ממשלתית, כיוון שחלק מרכזי במדד זה מדבר על שמירה על זכויות קניין. אם מדינה כמו אלה שהצגת ברשימה שלך לעיל היא בעלת הוצאה נמוכה, אבל זכויות קניין כמעט ולא קיימות… >:| כן… שומע את זה? זה הטיעון שלך קורס כמו מגדל קלפים. שכן, הנה הלינק, ואנשים יכולים לראות שבכל המדינות שנתת כדוגמא זכות הקניין נמוכה עד מאוד.

                http://www.heritage.org/index/explore

                3. רבותיי, היכונו ל- "שווקיייים פתוחיייייים!!!" (אה! אההה!! *ראש מתפוצץ למישהו בקהל) אהה!!! יא!!!)
                1. הורדה משמעותית של מכסים.
                2. התערבות של בנק מרכזי בפעילות הבנקים (כמו הריביות שלהם, ויחס הלימות הון).
                (מיסים זה בסעיף אחר)

  11. בעיית הרציונליות היא איש קש לחלוטין. נניח שהאנשים באמת לא רציונליים. בסדר. ואז מה? הם הופכים פתאום לרציונלים כאשר הם הופכים לפקידים ולפוליטיקאים??? אי-הרציונליות, במידה והיא קיימת, נותנת עוד יותר חשיבות לגישה הליברלית משום שהאלטרנטיבה היא לתת כח לגוף (הממשלה והפקידות שלה) שמנוהל בהגדרה על ידי אנשים לא רציונליים. ירחם ה'.

    בקיצור, מה שאתה אומר, זה שהאנשים לא רציונליים, ולכן יש להשליט עליהם אנשים רציונליים שידעו באופן מגי לקבל החלטות רציונליות. אני מניח שאת האנשים המיוחדים ("הרציונליים") האלה אתה גם רוצה לבחור, משום שסביר להניח שרק אתה יודע מי רציונלי ומי לא (אני הרי סתם אדם מן העם ואני הרי לא יודע מה טוב לי), ולכן המסקנה היא שהתפיסה שלך מביאה למצב בו אתה תחליט במקום מישהו אחר מה טוב לו, והיות שאתה אדם טוב ולא תרצה שהוא יגרום לעצמו נזק, אתה גם תכפה את דעתיך עליו, משום שהרי אתה רציונלי והוא לא.

    מכאן הדרך לאלימות קצרה.

    כמובן, אם אתה יותר צנוע ומבין שגם אתה וגם אף אחד אחר לא באמת רציונלי, אז אתה מעדיף להשתמש בכלל היהודי העתיק, הטוב והמוכר של "שב ואל תעשה עדיף". זאת אומרת שאם אנחנו לא סומכים על בני האדם בעניין הרציונליות, אזי לא סומכים על אף אחד וגם לא נותנים כח לאף אחד לכפות את דעתו על הזולת.

    בקיצור, חוזרים לאותה גישה.

    • אמיר, אודה לך אם לא תשים מילים בפי. אני לא אמרתי שאני יודע הכי טוב ושאני מתכוון למנות אנשים שיבחרו מה לעשות בשביל אנשים אחרים. אתה תוקף כאן איש קש פר סה.

      ואתה ממשיך גם בכשל המדרון החלקלק. ניקח לדוגמה את חוק חובה חגירת חגורת בטיחות, חוק שהציל מאות (אלפי?) חיים ותרם כנראה כמה מיליונים למשק. ע"י ממשלה שחושבת שהיא יודעת מה יותר טוב לאזרחים מאשר האזרחים עצמם. איפה האלימות? איפה השעבוד והכאוס?

      לא הצעתי פתרונות. אני טוען שהליבטריאניזם הוא לא מספיק טוב. על פתרונות צריך לפתוח דיון נרחב משל עצמו.

      • יוני permalink

        שאלה…
        אתה באמת חושב שאם לא היה חוק לחגורת בטיחות – זה היה משנה עד כדי כך? אני לא חושב כך. כשאני שם חגורה – אני עושה זאת כדי לא למות. ואם יש אבא מספיק מטומטם שהוא שם חגורה רק כדי לא לקבל דו״ח – אולי בזכות העובדה שיום אחד הוא באמת יהיה בתאונה רצינית – הילדים שלו ילמדו את השיעור שלא קיבלו מאביהם, וללא ספק יעבירו את זה לדורות הבאים… אתה בעצם שובר את מעגל הדמים. זה כמו החוק שאוסר התאבדות – רק הפוך. אף אחד לא באמת מחליט אם להמשיך את חייו או להפסיק אותם עכשיו לפי חוק שמישהו פעם קבע.

        …….בכל אופן – כליברטריאן (לא ממש, אבל בערך) – אני מוצא את הויכוחים בעמודים של הסוציאליסטים נוחים במיוחד. האידאולוגיה שלי פשוטה והעובדה שאנשים אחרים לא מסכימים איתה – לא צריכה להפריע לי לחיות לפיה, או להם לחיות לפי עקרי האידאולוגיה שלהם בקומונה שיקימו. כל עוד הכל בהסכמה, מן הסתם. לעומת זאת – האידאולוגיה שלהם כן מונעת ממני לחיות כרצוני, כל עוד גם אני לא מפריע לאף אחד. זה עד כדי כך פשוט, וכל נסיון לסבל את זה פשוט לא נתפש כרציונלי. אבל זה מה שניסית להגיד בעצם… רק הפוך.

  12. חוק החגורות הוא דומה מצוינת לגישה הפטרונית של הפקידים, מי הם שיגידו לי מה לעשות? להורה יש אחריות על הילדים שלו ועם האחריות מגיעה הסמכות להגיד לילד מה הוא צריך לעשות, גם אם הוא לא רוצה. למדינה אין את האחריות על הבטחון שלי ולכן לא את הסמכות להכריח אותי להשתמש בחגורה. משרד התחבורה הם לא ההורים שלי.
    זהו בדיוק הקשר בין "אחריות ציבורית" לכפיה – בצעד הראשון מעודדים את אחריות המדינה בתחומים שונים (בריאות, רכב, תזונה, לימודים) בשלב השני מגיעה הסמכות : אם אתה משתשמש באותו הביטוח של כולם (בכפיה) באיזו זכות אתה לוקח סיכון?
    דיברת על מדרון חלקלק, אז מי מחליט מהו סיכון ? האם להכנס לרכב עצבני זה פחות מסוכן מדיבור בסלולרי או החלפת תחנות ברדיו?

  13. וכך לממשלה יש זכות להגיד לבעל מועדון האם להרשות לאורחים לעשן או לא. הסמכות הלגיטימית שלו כבעל בית נלקחת ממנו, זכויות הרכוש הבסיסיות והטבעיות נרמסות בשם ההגנה על האזרח.. כי הוא לא מספיק טוב בשביל להגן על עצמו.
    http://www.news1.co.il/Archive/001-D-296594-00.html

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: