Skip to content

הצגה חלקית של עובדות: הרצח השקט של החשיבה הביקורתית

מאי 22, 2012

"המדיום הוא המסר" מ.מקלוהן

המטרה של הפוסט הזה היא יומרנית במיוחד: לקעקע את היסודות שעליהם עומד כל השיח הציבורי והבין אישי, ולדון במימד שלא מקבל כמעט התייחסות בשום מקום על אף העובדה שהוא חשוב יותר הרבה פעמים מהתוכן עצמו. בבואי לכתוב את הפוסט הזה, התקשיתי מאוד בלמצוא אפילו את הטרמינולוגיה המתאימה לתיאור התופעה עליה אני רוצה לדבר – מכיוון שהדיבור עליה לא מספיק שכיח. הביטוי הכי טוב שהצלחתי למצוא הוא הביטוי הלא כל כך סקסי: "הצגה חלקית של עובדות".

כדי להתחיל את ההסבר, הייתי רוצה שתסתכלו על תצלום המסך הבא מאתר "חופש", הבהרה לאילו שאינם מכירים: חופש הוא אתר שתומך בהפרדת דת ממדינה ובאתאיזם באופן כללי.

Image

סימנתי במלבן אדום את החלק עליו רציתי לדבר. בחלק הזה ניתן לראות המון כתבות, חלקן הגדול מדבר על כל מני עוולות שקרו בציבור החרדי והדתי: משגיח כשרות שמאיים על בעל מסעדה, כפייה דתית של בני עקיבא וסידור מלא חיידקים בכותל.

אם מישהו ירצה לבחון בעין ביקורתית את האתר הוא ינסה לנבור בכתבות: לבדוק אם הן מתייחסות למקרים אמיתיים, הוא יבדוק אם אין התלהמות או הגזמה בכותרות – ואז הוא יבחר איך להתייחס לפרסום בהתאם להשקפת עולמו, אם הוא אתאיסט סביר להניח שהוא יזועזע מהדברים, אולי אפילו יעשה Share בפייסבוק – אם הוא אדם מאמין סביר להניח שהוא יתייחס לעובדות בביטול, אם כי אפילו יותר סביר להניח שהוא לא יכנס לאתר חופש מלכתחילה.

העמודה הקטנה הזאת שהדגשתי באדום: מכילה כתבות ומידע. המידע שנבחר מייצג 0.0000001%~ מכמות האירועים שקורים במגזר הדתי והחרדי. סביר להניח שאתר חופש בחר בצורה סלקטיבית את העובדות שהכי מתאימות להשקפת עולמו ובחר לפרסם אותם, האתר חופש בחר לא לפרסם מסיבות ברורות ששיעור הפשע במגזר החרדי לפי הסטטיסטיקות נמוך פי 2 מאשר באוכלוסיה הכללית, הוא גם לא פרסם ש-20% מהקצינים הם דתיים (גבוה משמעותית משיעורם באוכלוסיה הכללית).

למעשה אתר חופש בחר חלק מזערי במיוחד של העובדות ובוחר לפרסם רק אותן, בדרך כזאת הוא יוצר מצג שווא אצל קורא האתר שכל דבר שקשור לחרדים הוא רע. אם הקורא הוא אתאיסט ונכנס לעוד אתרים כמו "דעת אמת" או האתר של מפלגת אור והתקשורת החילונית הוא כמעט תמיד יראה אך ורק כתבות שליליות על חרדים. וכך בקלות יווצר בעיניו מצג שווא שיגרום לו לחשוב שרוב הדברים שקשורים למגזר החרדי והדתי הם שליליים, כי הוא נחשף אך ורק לעובדות שליליות.

זוהי הצגה חלקית של עובדות – ואולי כולן נכונות לחלוטין. לא בחרתי את אתר חופש במקרה, בחרתי אותו כי אני אתאיסט שמסכים עם השקפותיו של אתר חופש באופן כללי, וכדי להראות שזה מאפיין גם את האתרים "הנאורים" כביכול ולא רק אתרים "חשוכים". אבל התופעה הזאת של הצגת עובדות סלקטיבית קורית בכל קבוצה ובכל מדיום שמפרסם עמדות כלשהן, באתרים של דתיים, באתרים של שמאלנים, באתרים של ימנים ובמידה מאוד גדולה גם בתקשורת הפופולרית. "הצגה חלקית של עובדות" היא הכלי הרטורי הכי דמגוגי והכי נפוץ והכי אפקטיבי שקיים בעולם.

Image

כבר אין טעם לשקר או להמציא עובדות, יש מספיק עובדות שתומכות בכל דיעה שניתן להעלות על הדעת, אפשר גם בקלות למצוא עובדות סטטיסטיות או מחקריות שיתמכו בכל טענה. לדוגמה אם ברצונכם לטעון שההשקעה בחינוך בארץ היא מהגבוהות בעולם המערבי אתם יכולים להציג את הנתון הבא: שיעור ההשקעה בחינוך היחס לתמ"ג בישראל הוא השני בעולם רק אחרי איסלנד וגבוה משמעותית ממוצע ה-OECD. אבל אם אתם רוצים לטעון את הטענה ההפוכה, אתם יכולים לציין שההשקעה בישראל פר תלמיד היא מהנמוכות בעולם המערבי. שתי הסטטיסטיקות האלה נכונות לחלוטין, ושתיהן מייצגות אג'נדות נפרדות לחלוטין.

בשביל האתגר החלטתי לבדוק אם אני יכול למצוא מחקר שיציג את הסיגריות באור חיובי למרות הידע המצטבר השלילי עליהן, לא לקח לי יותר מדי זמן:

http://partialobjects.com/2011/11/cigarettes-are-good-for-you-science/

מהסיבה הזאת אני מוצא קבוצות נושאיות, קבוצות שמתרכזות סביב נושא מסויים בו יש להן הסכמה: כגון פורום מפלגת העבודה, אנונימוס ואפילו במידה מסויימת דברים כמו קבוצות שעוסקות בניתוח טכני של מניות, כמטופשות להחריד. רוב האינטראקציה החברתית בקבוצות האלה נסובה סביב גילוי של מידע שתומך בהשקפות שלהם ואז דיון על כמה שהוא חשוב והכרחי, מידע שנוגד את ההשקפות לא מגיע אף פעם לפרסום מכיוון שרוב המשתתפים בפורומים האלה לא צורכים ערוצי תקשורת או מידע שמשדרים אותו (מכיוון שאנשים נוהגים לקרוא מקורות שאיתם הם מזדהים מבחינה אידיאולוגית, חילונים לא קוראים את יתד נאמן וחרדים לא קוראים את הארץ). ואם מגיע משתתף מבחוץ שיש לו השקפות אחרות הוא יכול לצפות במהרה ללינץ' וירטואלי (כי הוא יצטרך להתווכח מול עשרות אנשים שמחזיקים בעמדות מנוגדות לשלו).

בעיניי שינוי הגישה שכל אחד צריך לנקוט הוא קודם כל להפסיק להשתייך לקבוצות נושאיות ולהשתייך לקבוצות פלורליסטיות בלבד, דוגמה טובה לקבוצה פלורליסטית שמתקיימים בה דיונים פורים ולא רק חיזוק של דיעות קיימות הוא אתר האייל הקורא. הסוגיה השניה שצריך להתייחס אליה הוא תקשורת ההמונים, גם אם Ynet כדוגמה מייצגת הוא פלורליסטי ורבגוני בהרבה מקבוצות נושאיות הרי שהוא עדיין יכול להחזיק באג'נדה בצורה פשוטה מאוד. נניח שהעורכים של Ynet מתנגדים לרה"מ: כל מה שהם צריכים לעשות הוא להציג עובדות בצורה חלקית – אבל לא לחלוטין לכיוון אחד. לדוגמה: ניתן ש-80% מהכתבות יהיו כתבות שמאזכרות את רה"מ באופן שלילי ו-20% מהכתבות יאזכרו את רה"מ באופן חיובי. לא יהיה ניתן לבוא בטענות ל-Ynet על כך שהם רק נגד הממשלה במובהק, כי הם יכולים תמיד להגיד שיש להם גם כתבות חיוביות.

הרעיון הוא שבמקום לבדוק את סגנון הכתיבה, את הדיוק והרצינות של העיתון ואת סוללת הכותבים שיש לו. המדדים המעניינים יותר הם המטא מדדים שאומרים איזה מידע העיתון בוחר להציג: האם הוא בוחר להזכיר אלימות של פלשתינים או דווקא אלימות של מתנחלים? וכמה מילים הוא בוחר להקדיש לכל אחד מהם. השאלה על מה עיתון כותב היא שאלה הרבה יותר חשובה ואקוטית מהאם מה שהוא כותב הוא נכון – ועם זאת, השיח כמעט אף פעם לא מתמקד בכך. וכך עם ישראל פעמים רבות מתעסק בספירה הציבורית בנושאים צהובים ולא חשובים מכיוון שהם מוצגים על ידי התקשורת, על חשבון נושאים חשובים ולא צהובים. לפני שמתעסקים בהאם מה שכתוב הוא נכון? חשוב לעצור ולשאול מהי האג'נדה מאחורי התעסקות דווקא בנושא הספיציפי הזה. כי הבחירה המרכזית שכל כותב עושה הוא לא מה לכתוב, אלא על מה לכתוב.

מודעות פרסומת

From → Uncategorized

4 תגובות
  1. dannifriedland permalink

    אני מסכים עם המסקנה, אבל ממש לא עם הטענות שדרכן הגעת אליה, זה טיפה מזכיר לי את השיח האנטי-מדעי בעולם הנוצרי, "יום אחד המדע טוען שסיגריות זה בריא, ויום אחר הוא טוען שזה לא בריא, סימן שהמדע לא יודע כלום"

    עובדות מנוגדות, או ערב רב של עובדות לא מעיד על כך שהשיטה בעייתית, אם ישנם המון מחקרים אשר יגידו שמלפפונים טובים לבריאות ויהיו גם מחקרים שיגידו אחרת, זה לא אומר שאי אפשר לדעת, זה רק אומר שאנחנו תמיד באמצע תהליך, אבל אפשר כן להחליט "אמיתות זמניות" ולבנות עליהם, אי אפשר לערער בהכל כל הזמן.

    להשתייך לקבוצה הומוגנית עם אג'נדה מסויימת אמנם לא ירחיב את עולמך התרבותי, אבל הוא כן יעמיק(אם הקבוצה מנסה ככל האפשר לדבוק בעובדות כמובן ולא פשוט לסלף מציאות) אותו.

    אני חושב שלמרות שהאמת היא מאוד מבלבלת, וככל הנראה תמיד יש גוון מסויים של אפור או אפילו מספר מישורים שבהם אפשר לדבר על דברים מסויימים, לא הופך את נקיטת העמדה והשתייכות לקבוצה מסויימת לדבר לא נכון, פשוט זה עלול לגרום לך להיות עיוור לאמת אחרת או לאספקטים נוספים של המציאות.

    יותר מזה, אני אעלה כאן טענה נוספת, לדעתי בקבוצות מסויימות של משכילים נוצר המצב האבסורדי שנקיטת עמדה נוקשה הפך להיות כמילת גנאי ועם קישור מסויים לקנאות. אמנם אני כן מאמין שהכל אפור, וכ"ו וכדומה, אבל זה שהכל אפור לא אומר שאי אפשר להגיד לאיזה כיוון הדברים נוטים.

    אני חושב שגם כאן, הדרך לחיים בריאים ומספקים שוכנת איפשהו באמצע, להשתייך לקבוצה אשר תומכת בדעות שלך זה מאוד חשוב לדעתי ויכול להוות נדבך לבניית עולם פנימי מבוסס ועשיר עם כלים להגן עליו, אבל זה חייב לבוא בד בבד עם ערעור תמידי ושיח תמידי עם אנשים אשר חושבים אחרת, וכמו שאמרת, תמיד יהיו כאלו(הם פשוט יהיו מדיי פעם הזויים מדיי) 🙂

    פוסט מעולה אלכס!

  2. אנחנו רואים את מה שאנחנו מאמינים בו, ומאמינים במה שאנחנו רואים.

    'חופש' אנטישמים.

  3. כן, טוב, זה כשל אנושי נפוץ. אני לא יודע אם באמת אפשר לתקן אותו. בסופו של דבר לכולם יש תמונת עולם די מגובשת לקראת סוף שנות העשרים של חייהם והם לא רוצים לזעזע אותה יותר מדי.

  4. מצד שני אם כל הזמן כולם "פלורליסטים" כמה אפשר כבר לקדם את הדיון? אם רוצים לדבר בשביל להגיע לאנשהו ולא רק בשביל להיות פופוליטיקה אז צריך לתחום את גבולות הגזרה. לפעמים צריך לדעת, בין אם זה בצנזורה ישירה או בהתעלמות, להתעלם מחלק מהשטויות כי "המבוגרים מדברים עכשיו". יש דיונים בהם יש טיעונים שהתגובה הראויה להם היא נחרת בוז והתעלמות. לא לכל שטות חייבים להתייחס ברצינות בכל פעם מחדש. בנוסף, אנשים שיש להם אג'נדה לקדם (חברי מפלגת X לצורך העניין) צריכים למצוא מקום לדבר האחד עם השני והמקום הזה לא צריך לתת יצוג ראוי למפלגות Y, Z ו-W כי בסופו של יום, להם יש אג'נדות אחרות.

    מהי הכמות הראויה של כתבות המאירות את ראש הממשלה באור חיובי באתר פלורליסטי? כמה חיובי צריך להיות האור החיובי? וכמה שלילי צריך להיות האור השלילי? והאם מעשיו של ראש הממשלה לא אמורים להשפיע על המספרים האלה? עניינו של אתר חדשות לדווח על העובדות ולא לשמור על איזון מזויף. אבל על אילו עובדות צריך לדווח, ואיך? זו העבודה של הכתבים והעורכים להחליט, והיא לא קלה בכלל.

    מה שכן נכון זה שאסור לחיות רק בתוך תיבת ההדים שלך. צריך לשמוע מה אומרים בצד השני מדי פעם. אולי הם אפילו צודקים. ושוב, האם זה אומר שצריך להשקיע זמן בקריאת "יתד נאמן" מדי שבוע? אני לא בטוח שזה ניצול אופטימלי של הזמן, אבל כל אחד כמו שהוא מבין.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: