Skip to content

זנות – המפגש המוזר בין המפסידים בשיטת השוק החופשי

מאי 30, 2013

הסופר הצרפתי מישל וולבק תיאר את המציאות החברתית המודרנית בשני צירים שאפשר למקם בהם את האדם בצורה כזאת שיתארו בצורה מדוייקת להחריד את שוויו החברתי. הציר הראשון הוא הכסף, והציר השני הוא האטרקטיביות המינית. כמובן שיש קורלציה כלשהי בין הצירים, אבל היא לא מוחלטת, וחשוב יותר – מלבדן אין כלום. החברה המערבית כבר לא סוגדת לאנשי דת או מלומדים, היא סוגדת למיליונרים ודוגמניות.

גלעד כהנא ניסח את זה יפה באחת ההופעות של הג'ירפות, כשהוא שאל את הקהל: "יש כאן מישהו שהוא גם עשיר וגם יפה?", להיות רק עשיר או רק יפה זה לא מספיק ובוודאי שלא חס וחלילה להיות עני ולא אטרקטיבי, ולא משנה עד כמה התכונות האחרות שלך (נדיבות, חמלה, אינטיליגנציה) מרשימות.

בחברה שלנו גם בהקשר הפיננסי וגם בהקשר המיני יש שוק חופשי, ולשוק החופשי יש תוצאות מיידיות. בעוד בקומוניזם הכלכלי רוב האנשים פחות או יותר שווים במעט שיש להם, בשוק החופשי למעטים יש הרבה – ולרבים יש הרבה פחות. אותו הדבר ניתן להשליך להקשר המיני – בעוד לחלק מהאנשים יש עשרות ואפילו מאות פרטנרים לזוגיות ולמין, ישנם כאלה שנשארים בתולים עד גילאים מבוגרים ולעיתים לא מוצאים פרטנר בכלל.

בהקשר המיני הבעייתיות בשוק החופשי היא גדולה יותר מאשר בהקשר הכלכלי, בעוד בהקשר הכלכלי ישנה צמיחה – העוגה הכלכלית גדלה כל הזמן וכך גם העניים יכולים לחיות הרבה פעמים בצורה סבירה. בהקשר המיני מדובר על משחק סכום אפס, בדומה למבחן הפסיכומטרי זה לא משנה כמה קיבלת בעצמך אלא כמה קיבלת ביחס לאחרים. אין צמיחה בהזדמנויות המיניות, בסופו של דבר מספר הפרטנרים הפוטנציאליים ביחס לתחרות נשאר קבוע (ולפעמים אפילו מדרדר, אם לדוגמה חיית כגבר בסין בתקופה בה החלו "להיעלם" התינוקות ממין נקבה).

בעוד הוקטור הכלכלי הוא וקטור מתועד שמתדיינים עליו כל הזמן, הווקטור המיני נשאר עמוק בטאבו הציבורי. ועולה לפעמים במהלך שיח פמניסטי שמדבר על אי השיוויון המגדרי ולא מסתכל על התהליך בצורה הוליסטית. העוני המיני הוא מעורר רחמים ופלצות אפילו יותר מהעוני הכלכלי – לא כיף לחשוב על זקנה שמחטטת בפח, אבל אפילו פחות מהנה לדסקס על גבר שמאונן כל יום מול פורנו, ולמעשה למעט מישל וולבק אין הוגה אחר שמתעסק בכך ברצינות.

גם את הוקטור המיני ראוי לחלק לשני חלקים, ההסתכלות ההיסטורית וההסתכלות המגדרית. וולבק מתאר את ההשתלטות ההיסטורית של עקרונות השוק החופשי על המיניות ומוצא את שורשיהן במהפיכה ההיפית של האהבה החופשית בשנות ה-60. האהבה החופשית גרסה מעבר מהמונוגמיה והחתונה בשנות ה-20 המוקדמות לכל היותר (הגישה הסוציאליסטית למיניות) לאהבה חופשית, בה כל אדם יכול להיות עם מי שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה. כתוצאה מכך מנגנוני ההיצע והביקוש עשו את שלהם, האטרקטיביים מינית הפכו להיות מצרך מבוקש – ואילו הלא אטרקטיביים נדחקו הצידה.

הוקטור המגדרי הוא חשוב להבנת תמונת המצב הכוללת, ועליו מישל וולבק כמעט ולא מדבר – מכיוון שכל ההגות שלו מתייחסת אקסלוסיבית לגברים. אם שני הצירים החשובים לסטטוס חברתי הם אטרקטיביות מינית וכסף, אפשר לשייך את היתרון היחסי בכל אחד מהם לכל אחד המגדרים – בעוד גברים מרוויחים יותר ושולטים במעמד הכספי הרי שבהקשר המיני הם דווקא הצד החלש. בעוד אישה, כמעט בכל רמת אטרקטיביות יכולה למצוא כמעט תמיד פרטנר מיני – גבר שאינו אטרקטיבי דינו נחרץ. הדינמיקה החברתית המינית עובדת כך שגברים מציעים את עצמם לבחירה, ואילו הנשים הן אלו שבוחרות.

סוג של איזון מוזר מתרחש בתעשיית הזנות. הגברים שנמצאים נמוך בהיררכיה של האטרקטיביות המינית הולכים לנשים שנמצאות נמוך בהיררכיה של הכסף ומבצעים סחר חליפין של מין תמורת כסף. באקט משפיל כל אחד מהצדדים מודה בחולשתו, האישה מודה בחולשתה להשיג כסף בדרכים אחרות והגבר מודה בחולשתו להשיג מין בדרכים אחרות. האם זנות היא מוסרית או לא מוסרית? זאת כבר שאלה קשה.

מודעות פרסומת

From → Uncategorized

One Comment
  1. הפיסקה האחרונה היא משהו – אף פעם לא חשבתי על זה ככה.
    האם גבר שמופיע בטלוויזיה ו\או עשיר *בהכרח* יזכה לביקוש *רק כי* מופיע בטלוויזיה + עשיר?
    האם אישה בתחילת ה20 שלה תיזכה לביקוש *רק כי* היא בתחילת ה20 שלה?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: